עמי (עמרם), בן שרה ושלום, נולד ביום כ"א בחשוון תשכ"ה (27.10.1964) בכפר יעבץ שבשרון. בן בכור, אח לשלוש אחיות ולשלושה אחים.

גדל והתחנך בכפר יעבץ. למד בבית הספר היסודי ממ"ד 'שכטרמן'" שבכפר.

חגית, שכנה וחברת ילדות, כתבה: "עמי ואני היינו שכנים בית ליד בית, ללא גדרות, ללא חומות, שבתות של שבע אבנים, גולות ומחבואים - שכנות של נתינה, משפחה... "

בסיום לימודיו בתיכון התגייס לגדנ"ע וחברו/שכנו עופר תיאר: "אנחנו החברים מהמושב הגענו לכל בסיס בו שירת עמי לבקרו - בבסיס הגדנ"ע ג'וערה שליד יקנעם וגם בבאר אורה שבערבה. בצבא קיבל עמי את הכינוי 'הקסם השחור'. על שם קסמו האישי וצבעו השחום. הכינוי אפילו נרקם על כובע ה-ב' שלו".

בשנת 1990 נשא עמי את תמי לאישה ויחד בנו את ביתם בכפר יעבץ. בשנת 2001 נולדה בתם היחידה, רוני.

הרעיה תמי סיפרה: "לדבר על עמי ב'כמה מילים' או להתחיל לספר כמה הוא היה נפלא ואוהב (מה שנכון!) נשמע כמו 'אחרי מות קדושים אמור...' ולמרות זאת כל מי שהכיר אותו ולו לרגע, נכבש קודם כול בחיוך החם ואז בנשמה, בנתינה ובפשטות ומעל לכול למוח החד וחוכמת החיים.

עמי היה מסור לאימא שלו ולנו, איש משפחה למופת והיו הרבה משפחות תודה לאל - המשפחה הגרעינית, המשפחה המורחבת, משפחת כפר יעבץ ומשפחת משמר הגבול - לכולן היה מסור במידה כמעט שווה והמשפט שאפיין אותו היה 'ואהבת לרעך כמוך'... עמי היה הדבק המאחד את כולם.

האיש שלי, אהוב ויקר, כפי שכולם מכירים עם החיוך הנצחי שמאיר את הפנים וטוב הלב שלו, שלא מפספס מצוקה בסביבה מבלי להתייחס אליה בהתאם אם בעזרה פיזית/כלכלית או אפילו סתם בשיחה שמקלה על המצוקות ועזרה בקבלת החלטות. לאימא שלי הספיקה השנייה הראשונה כשנכנס הביתה כדי להתאהב בו ולדעת שהוא האיש הנכון עבורי – ומאז אהבתה אליו התעצמה אין מונים והכאב פי כמה".

על יחסיו עם בתם רוני כתבה תמי: "לרוני ולעמי היה קשר מאוד מיוחד החל מהיום שבו נולדה - הוא היה הראשון שעשה לה אמבטיה, החליף, טיפל, דאג לה ואהב אותה בכל ליבו. כשרוני גדלה היא הייתה צמודה אליו והפכה להיות העוזרת שלו. כשהיה נח היא הייתה המזכירה ובעבודה היא ידעה להביא את כלי העבודה הנכון שהיה צריך ולמדה ממנו רבות. היום היא זו שמחליפה אותו בהמון משימות בבית".

קשריו של עמי עם אחיו, אחיותיו וילדיהם היו קשרי משפחה קרובים, חמים וטובים, עם המון עזרה הדדית והקשבה. אחותו עופרה סיפרה: "עמי, היית עבורי לא רק האח הבכור, היית מעבר לזה. היית זה שמגונן עלי בצעירותי, עוד מהתיכון, ברווקות ובחיי המשפחה שלי.

אחי, למרות שמעולם לא אמרת לי במילים אני יודעת ותמיד הרגשתי שמותה של שירן בתי, השפיע עליך ושינה אצלך פאזה בחיים. תמיד הרגשתי שבכל פעם שאני מגיעה ליעבץ נצבט לך הלב. ידעת להעביר לי את המסר בחיבוק ובנשיקה שלך. 'מה שלומך, אחותי? איך את נשמה?' היית מתקשר כל הזמן ומוודא שספיר ואני בסדר. אימצת לליבך את ספיר והענקת לה המון חום, אהבה וביטחון - מעבר לאהבה של דוד רגיל".

חגית, חברת המשפחה, הוסיפה: "כבכור האחים היה עמי כמגדלור שהאיר את הדרך לאחיו ואחיותיו".

ביום 2 ביולי 2000 התגייס עמי למשטרת ישראל. הוא שירת במשמר הגבול (מג"ב). עמיר ריטוב, ראש מועצת לב השרון סיפר: "בתחום הביטחון כיהן עמי במספר תפקידים למען ביטחון התושבים וביניהם רכז ביטחון שוטף, ובתפקידו האחרון כמרכז שיטור קהילתי (מש"ק) של אשכול היישובים: כפר יעבץ, עזריאל, פורת, יעף, עין ורד ועין שריד... עוד שימש עמי כיושב ראש הוועד המקומי כפר יעבץ ודאג לפיתוח היישוב... עמי אוהב אדם באשר הוא. ענו, צנוע, אכפתי ורגיש".

עמי, איש רעים מיוחד אשר בחוכמתו ובחוש ההומור שלו ידע לקרב לבבות. תמיד היה נעים לשהות במחיצתו והוא ידע לקשור קשרי עבודה וקשרי חברות ובזכות כישרון זה היה פעיל בתחומים רבים בשירות הציבורי בכלל ובתחום המוניציפלי בפרט. יחד עם זאת האמין אמונה גדולה בחינוך ובנוער. בנועם הליכותיו פעל עמי רבות בתחום הנוער והצעירים. כנאמן נוער הוא ליווה את פעילות הנוער מקרוב ותרם מניסיונו רבות למדור הנוער במועצה. היה אח בוגר לבני הנוער והצעירים, בנות השירות הלאומי וצוות ההדרכה בכפר יעבץ ראו בו מודל לחיקוי ולהערצה. תמיד עם חיוך מאיר פנים, התעניינות כנה ואמיתית באחר ורצון טוב לעזור לכל מי שצריך.

סיפרה הרעיה תמי: "במהלך כל השנים שלנו יחד ידעתי שעמי וכפר יעבץ הם חבילה בלתי נפרדת ושהוא מחויב לכל החיים, עמי התגייס לטובת היישוב בכל נושא וכשהתגייס למג"ב בעקבו פטירתו ו'צוואתו' של דוד דוד ז"ל הוא שילב את העשייה יחד בצורה המיטבית ביותר – לא פעם על חשבון חייו האישיים".

רב-סמל בכיר עמי (עמרם) גיאת נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז באלול תשע"ו (18.9.2016), לאחר מחלה. בן חמישים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בתל מונד. הותיר אישה ובת, אם, שלושה אחים ושלוש אחיות.

ספדה עופרה, אחותו: "ביום ה-19 ביולי 2016, לפני חודשיים בדיוק, הגעת בשעת הצהריים לאחר עוד מבחן במסגרת קורס שוטרים עם תיק קטן לאשפוז קצר, במחשבה שאתה חוזר וממשיך בקורס. הגעת צועד על שתי הרגליים ואני אחותך נמרצת כתמיד עומדת בדלפק המיון מארגנת לך ניירת לאשפוז. והיום, בחצות הליל, שוב מצאתי את עצמי עומדת בדלפק המיון והפעם הרבה פחות נמרצת, מסדרת לך שחרור מבית החולים ומהחיים בכלל, כשאתה עטוף באלונקה.

הפעם, אחי, שלא כמו בשנים האחרונות, מישהו בחר עבורך סוף שונה, שמכאיב בעוצמה לכל מי שנמצא כאן איתנו ברגע זה. למדתי להרגיש בחודשים הללו, דרכך אחי, איך זה ועד כמה זה כואב לאבד אח. הכאב עוצר נשימה, חד וחותך וקורע בגוף ובנשמה. והיום אני יודעת בדיוק כיצד ספיר האחיינית שאהבת והיא אהבה אותך מרגישה מאז נפטרה אחותה, שירן. היום היא שוב מאבדת מישהו קרוב קרוב, שידע לחבק אותה חזק ולתמוך בה מתי שהייתה צריכה. כן, אחי, מותך אבדה גדולה לי ולספיר.

אחי, כל הנוכחים כאן נמצאים ביום הראשון לשבעה ואני, לצערי, נמצאת כבר באזכרה של החודש, כי כבר למעלה מחודש שאני יודעת שאיבדתי אותך, אחי, וכל מחשבתי היא - איך אוכל ואם בכלל אוכל להגיע ליעבץ במחשבה שאתה לא נמצא ולא תבוא להגיד לי שלום אצל אמא. עוד כיסא פנוי בשולחן שבת וחג. למי אכין קציצות דגים כשאבוא בשבת? וסלט חצילים שאהבת? עוד כשבועיים תקופת החגים, והאחיינים יחכו לאסאדו ולצלעות שדוד עמי מכין והן לא יגיעו, שוב נצטרך לתת תשובות לשאלות: איפה דוד עמי...

אחי, אתנחם בכך שנגמרו עבורך חודשים של סבל בל יתואר. אשתדל ככל יכולתי לחבק ולאהוב את רוני, כפי שאתה אהבת את בנותיי - שירן וספיר. בקשה אחרונה לי אליך אחי, חפש את שירן ותן לה חיבוק ממני ומספיר, אותו חיבוק שהיית נותן לספיר. אנצור אותך בליבי לעד. עמי, אחי הגדול, היית ותמיד תישאר כזה".

עמיר ריטוב, ראש המועצה, ספד לעמי: "ברור לי שמישהו שם למעלה היה צריך עזרה וביקש את הטוב ביותר לצדו, אחרת אין לי הסבר להסתלקותך הפתאומית מחיינו... עמי, הייתה לי זכות גדולה להכירך. היו לנו שיחות אישיות רבות והערכתי מאוד את תבונתך ואת ניסיון חייך. השארת משפחה שתחסר אותם וגם אנחנו במועצת לב השרון נתגעגע".

דרור, רכז מודיעין במג"ב וחבר ששירת עם עמי ויחד שיתפו פעולה באזור לב השרון, ספד לו במכתב באזכרה של השנה הראשונה ללכתו: "שנה חלפה ואני עדיין לא מעכל את פרידתך מאיתנו בטרם עת. קשה עליי פרידתך ושבעתיים שלא אוכל לראות את זיו פניך. השארת חלל גדול שבכל יום שעובר גדל ומעמיק. אוהב אותך ואנצור אותך בליבי לעד".

בעיתון "מבט ליעבץ" מנובמבר 2016 כתבה חברת המשפחה חגית: "הלם וטלטלה פקדו את המושב בלכתו של עמי. הלב דואב ומסרב להאמין, כי שוב לא נראה את עמי פוסע בשבילי המושב. עשייתו, אישיותו וחיוכו של עמי שהיה אחד מעמודי התווך של המושב יחסרו לכולנו.

'... לא המדרש עיקר אלא המעשה' (מסכת אבות פרק א' משנה י"ז) - ועמי קיים הלכה למעשה את המשנה, העמיד במרכז את העשייה ולא את הדיבור, תמיד חיפש כיצד ניתן לתרום ולשנות ותרגם את הדיבורים למעשים בשטח. קצרה היריעה מלהכיל את פועלו של עמי למען היישוב... פעם נוספת בחר עמי לקחת חלק בעשייה למען הקהילה ובשבילה". תמי רעייתו סיפרה בריאיון עם חגית: "אני מתגעגעת לאיש שלי, לשכל הישר, לשיקול הדעת וליכולת הניתוח החדה בכל ההתלבטויות שלי, לחיוך ולחיבוק. אפילו למצב הרוח השטותי שהיה תופס אותו והיה לעיתים מצחיק ולעיתים מוציא אותי מדעתי, לתחושת הביטחון שיש לנו מי שיתקן, יסדר ויאלתר פתרונות שונים. געגוע לחיבוק הדוב והגב החזק להישען עליו, לאהבה הגדולה שלנו - לא חסר למה להתגעגע".

עמי מונצח באנדרטת חללי מג"ב בצומת עירון, ובאנדרטת חללי המשטרה אשר במכללת השוטרים בבית שמש. באתר ההנצחה של המשטרה "גלעד לזכרם" יש אלבום תמונות לזכרו, וניתן להדליק נר זיכרון.